הוא נכנס אליי לקליניקה כשהוא עוד רגע בן 50. גבר מרשים, אינטליגנטי, רגיש בצורה יוצאת דופן.
אבל הוא היה במצב של הישרדות מוחלטת, אחרי קשר סוער, מטלטל ומרוקן עם בחורה בעלת הפרעת אישיות גבולית. קשר שהשאיר אותו עם תחושה שהזהות שלו פשוט נמחקה, ושבלי עזרה מקצועית שתעזור לו להבין את הפתולוגיה מולה הוא ניצב – השפיות שלו בסכנה.
כשצוללים לתוך מערכות יחסים מהסוג הזה, קל מאוד ללכת לאיבוד, להאשים את עצמנו את הצד השני, את העולם. אבל הנס האמיתי של הקליניקה קורה כשאנחנו מעבירים את הפוקוס פנימה, ושואלים את השאלה החשובה ביותר:
"מדוע זימנתי לחיי התמודדות כזו? איך זה קשור לפצע שלי?"
במהלך התהליך, מיפינו את האמונות העמוקות שניהלו אותו, לפעמים ממש מימי הינקות והילדות שלו. גילינו מנגנון הגנה מרתק שהוא נעל בתוך תפיסה רומנטית.
הוא סבל ממה שנקרא בפסיכולוגיה "תסמונת המציל" (White Knight Syndrome), או בשם שהוא נתן לזה בדיעבד: "דפוס אהבת המושיע".
האמונה המרכזית שישבה שם, (ושהוא נתן לה ציון של 10 מתוך 10 בתחילת הדרך ככזו שניהלה אותו) הייתה:
"אני ראוי ובעל ערך רק אם אני מספק צרכים, מציל או מתקן את הפציעה של הצד השני".
הערך העצמי שלו כגבר היה מותנה לחלוטין באישור חיצוני ובנתינה אינסופית החוצה.
הוא האמין, בצורה העמוקה ביותר, שאישה תאהב אותו רק אם הוא יענה על הצרכים שלה וירצה אותה, ולא העלה על דעתו שמישהי יכולה לאהוב אותו פשוט בזכות מי שהוא.
במשך שנים, הוא השתמש ב"רוחניות" כתירוץ (ציון 9.5 מתוך 10 בתחילת הדרך) כדי לתת צידוקים לסבל ולדפוסים ההרסניים האלו.
הוא השתמש במושגים כמו "שיעור קארמתי" או "חיבור נשמתי" כדי לתרץ לעצמו את המצב, במקום לקום וללכת. בכל פעם שהקשר הפך לתוקפני, הוא לקח אוטומטית את האשמה עליו (ציון 8.5 מתוך 10 בהתחלה) ונירמל סביבה רעילה פעם אחר פעם.
הטרנספורמציה האמיתית שלו לא הייתה רק היציאה מהקשר, אלא תפיסת עולם חדשה לחלוטין לגבי עצמו.
הוא עבר תהליך עמוק שבו הוא למד, לראשונה בחייו, שמגיע לו לאהוב את עצמו.
הוא הבין שהצבת גבולות מול העולם ומול האחר היא לא מעשה "רע" או "אגואיסטי", אלא הביטוי הגבוה ביותר של אהבה עצמית והגדרה עצמית.
הוא גילה שיש לו זכות מלאה לאהבה, להערכה ולכבוד אנושי בסיסי (Dignity) – לא כי הוא "סיפק את הסחורה", לא כי הוא הציל מישהי, אלא מעצם היותו אדם, מעצם היוולדו וקיומו בעולם הזה.
כבוד האדם.
לאחר שביצענו תהליך עמוק של ערעור אמונות, תפיסות ודפוסים, הגיעה שעת המבחן: הרגרסיה.
האהובה חזרה לחייו והוא לא יכל להתנגד
זהו אחד הרגעים הכי פחות מדוברים בטיפול: במרחב טיפולי מיטיב, אין מקום לשיפוטיות, ולפעמים, הרגרסיות האלו הן חלק הכרחי מהפירוק של המנגנון.
החזרה הנוספת הזו לקשר אפשרה לו לקחת את כל הלמידות ל"נסיעת מבחן", לראות את הדברים בעיניים פקוחות וצלולות, ללא פילטרים של פנטזיה, ולגלות עד כמה הוא כבר לא מוכן לקבל בחייו את מה שהיה קודם לכן.
הוא חזר כדי להבין סופית שהפנטזיה מתה, שהוא השתנה עמוקות, ושם הלופ נשבר.
לקראת סוף התהליך, העברתי לו את "שאלון מדד השינוי". זה שאלון שנבנה במיוחד עבורו ואסף את כל הדפוסים והאמונות שניהלו אותו ושעלו במהלך התהליך.
התוצאות היו לא פחות מתהומיות:
זוהי הגדרה מדויקת של טרנספורמציה.
היום, הוא חווה את עצמו מתוך נקודת הסנטר, הליבה הזהותית שלו. במקום שהתודעה שלו תנהר החוצה בחיפוש אחר אישורים או פתולוגיות להציל, הוא למד את התנועה העדינה של לעצור, לנשום, ולקרוא לעצמו חזרה הביתה – אל תוך הגבולות האישיים שלו. הוא בחר "ליפול קדימה אל הלא נודע" במקום להתרפק על העבר, וגילה שהוא אדם זוגי, שמגיע לו, לראשונה בחייו, לבחור באומץ במערכת יחסים בריאה, שוויונית, מיטיבה וחומלת.
כשהוא מילא את טופס הסיכום שלו, הוא כתב לי משפט אחד שגרם לי להתרגש עמוקות:
"לפגוש אדם שמבין אותך, בתוך סיטואציה שאתה אפילו לא מבין את עצמך – זה פשוט מציל חיים.
עזרת לי לקחת סיטואציית חיים מאוד מאתגרת, להבין כיצד היא קשורה לסיפור חיי, ולהצליח להתפתח ולגדול ממנה."
הדסה יקרה,
לא משנה מה אכתוב וכמה אפרט, זר לא יבין מה הכל עברתי בתוך חדר הטיפולים מולך ובמסע העמוק והמשמעותי הזה שבו את ליווית אותי. ללא ספק הצלת לי את החיים (: סליחה שזה נשמע כזה דרמטי... אבל זה לא רחוק מהאמת.
אין לי ספק שאם לא הייתי פוגש איש מקצוע כמוך, שכל כך מבין לעומק את הסוגייה מולה התמודדתי, יש מצב שלא הייתי מצליח לצאת מהסיטואציה הזו שהחיים הפגישו אותי איתה או לפחות לא הייתי מצליח לצאת ממנה - גדול יותר, פתור יותר, נינוח יותר, מיטיב וחומל יותר.
יש דברים שאנחנו חווים בחיים שאף אחד לא מכין אותנו אליהם, ולפגוש אדם שמבין אותך, בתוך סיטואציה שאתה אפילו לא מבין את עצמך, זה פשוט מציל חיים.
אמרתי לך את זה יותר מפעם אחת - את המטפלת הכי מקצועית והכי אינטליגנטית שיצא לי לפגוש בחיי... ועשיתי לא מעט תהליכים עמוקים לאורך החיים (אחרי הכל אני עוד רגע בן 50).
את פשוט מטפלת יוצאת דופן.
אני אסיר תודה על הידע שלך, על המקצועיות שלך, על ההתמסרות שלך לתהליך הלא פשוט שעברתי, על הגמישות שלך לצרכים שעלו ועל הלב הענק שלך, הסבלני והחכם, שלא הפסיק להסתכל עלי בעיניים טובות.
עזרת לי לקחת סיטואציית חיים מאוד מאתגרת, ודרך ההבנה של כיצד היא קשורה לסיפור חיי שלי, להצליח להתפתח ולגדול ממנה, דרך העמקת ההיכרות שלי עם עצמי, עם היבטים מאוד מאוד עמוקים ורחוקים מעבר ילדותי. זה משהו שאינו מובן מאיליו.
לפעמים החיים מביאים לפתחנו אירוע מטלטל שהוא למעשה מתנה אדירה. אבל בהעדר כלים, לפעמים אנחנו לא מצליחים לפתוח ולהכיל את אותה מתנה. לפעמים השבר דרכו אנו נדרשים לעבור הוא אסוני וכואב מדי.
אין לי ספק שהמפגש איתך והתהליך איתך, לא רק שקיצרו לי את הדרך, אלא מנעו ממני כאבים גדולים שהייתי חווה, ולופים שאולי הייתי נתקע בהם עוד שנים רבות, לולא העזרה והכלים להתמודדות שהבאת למרחב הטיפולי ולמסע הזה.
ועל כך אני מוקיר לך תודה ענקית 🙏🏼
אוהב אותך ומודה לך מעומק הלב 🩷
