♦ א', גבר בן 37, סבל מפוביה מכלילה שנקראת איכמופוביה aichmophobia שמשמעותה פחד מחפצים חדים (סכינים, מחטים) וכן דנטופוביה – פחד מרופאי שיניים.
הפחדים הללו נולדו בעקבות טראומות עבר משמעותיות – טיפול שיניים לא מקצועי, תקיפה ע"י סכין ועוד.
הפחד השתלט עליו במגוון תחומי חיים, הקשה עליו להתנהל בבית למראה סכין הפוך במדיח הכלים, לקבל טיפול רפואי גם כשהיה בסכנת חיים ולעבור טיפולים דנטאליים הכרחיים לאדם עם פרופיל ציבורי גבוה.
בתהליך שנמשך פגישה כפולה בלבד, עבדנו על 3 הפוביות בו זמנית.
כעבור כחודש, כשא' נזקק לזריקה דחופה עקב פגיעת גב,
הוא התקשר בהתרגשות לספר לי כיצד פשוט שכב בשקט כשהאחות הזריקה לו את החומר, ועל מבטה הנדהם של אשתו שציפתה שיקים מהומה, כמו שהיה בעבר פעמים כה רבות.
והוא גם מדיח את הכלים בלי תלונות 🙂

♦ ע' חוותה חוויה טראומטית בעת שנהגה בכביש פקוק – היא קיבלה בשורה קשה והייתה חסרת אונים. לראשונה חוותה התקף חרדה ונבהלה מתגובת הגוף שלה. מאז במשך 3 שנים היא לא נהגה בכבישים ראשיים.

התהליך שלה, שהחל בפגישות וירטואליות במחשב, כלל גם טיפול בטראומה יחד עם הפוביה מפני נהיגה שנקראת Vehophobia.
בפגישה הרביעית היא כבר הגיעה אליי בנהיגה – דרך אותו כביש שחששה ממנו – מרחק חצי שעת נסיעה.