בין אגרסיביות, אסרטיביות וריצוי

שאלתי אותו: האם אלו באמת שתי האפשרויות היחידות?

להיות מרצה או להיות אגרסיבי?

ואם יש דרך שלישית: להיות אסרטיבי.

אז בואו נעשה סדר:

– אדם מרצה: מוותר על עצמו כדי להימנע מקונפליקט.

– אדם אסרטיבי: מתקשר בצורה מכבדת ומאוזנת, תוך הבעת הצרכים שלו ושל אחרים.

– אדם אגרסיבי: דורס את רגשותיהם של אחרים כדי להשיג את מבוקשו.

בתוך כל דינמיקה חברתית יש שני דברים שחשוב לשאול את עצמנו:

1. מה המטרה המרכזית של האינטראקציה?

אם המטרה שלי היא לגייס מישהו לעזור לי, לקלל אותו כנראה לא ישיג את המטרה.

כשאנחנו מזהים את מטרת העל שלנו, אנחנו יכולים לחשב את האסטרטגיה: אילו התנהגויות, אמירות ובחירות יקחו אותנו לשם?

כך אנחנו פועלים באופן מחושב ומודע, ולא נותנים לרגשות לשלוט בנו.

2. מה הערך שלי ומה הערך של הצד השני?

בכל אינטראקציה, לשני הצדדים יש ערך עבור זה.

חשוב לזהות מה הערך שאני מביאה איתי – בעבודה, באהבה, או ביחסים משפחתיים.

נשאל: מה כל אחד מאיתנו "מרוויח"?

הערך יכול להיות חומרי (כסף, מתנות), או רגשי (אהבה, ביטחון).

כשאני יודעת מה אני שווה בעיני הצד השני, אני מגיעה עם יותר ביטחון עצמי.

כך אני יכולה לפעול בצורה מחושבת, בלי להילחץ, לכעוס או לברוח.

———————-

כתבו רשימה של 7 אנשים בחייכם ושאלו:

# מה הערך שאתם נותנים להם?

# מה הערך שהם נותנים לכם?

# ואם יש חוסר איזון – מה תוכלו לעשות כדי לתקן?